מיהו יהודי וכיצד מתייהדים

פרשת השבוע קרויה על שמו של "יתרו כהן מדין חתן משה" (שמות יח, א). בספרות חז"ל נאמר עליו: "נתגייר"1 או "נעשה יהודי"2, וגם שהיה "גר של אמת"3, כלומר "גר צדק" שהתגייר לשם שמים4

ונאמר בתלמוד הירושלמי: "בשעה שישראל עושים רצונו של הקב"ה, מחזר בכל העולם כולו ורואה אי זה צדיק באומות העולם ומביאו ומדבקו לישראל, כגון יתרו..."5

במדרש משמשת קבלת יתרו כדוגמה לקבלת גרים בעתיד: 

רבי אליעזר אומר: נאמר למשה "אני"6, אני הוא שאמרתי והיה העולם, אני הוא המקרב ולא המרחק... אני הוא שקרבתי את יתרו ולא רחקתיו. אף אתה כשיבוא אדם אצלך להתגייר ואינו בא אלא לשום שמים, אף אתה קרבהו ולא תרחיקהו. מכאן אתה למד שיהא אדם דוחה בשמאל וימין מקרב...7

הראשון לציון, הרב בן ציון מאיר חי עוזיאל (1953-1880), הסתמך על מאמר זה בשעה שצידד להקל בגיורה של בת לאב יהודי ולאם שאינה יהודייה, שנישאה ליהודי בנישואים אזרחיים בקולומביה8. וזה לשונו: 

מאמרם זה מלמדנו שגם כשיש מקום לתלות סיבת הגרות, כגון יתרו חתן משה שהיה מתכבד במשה, אני חתן המלך... בכל זאת, אם אתה יודע שאינו בא אלא לשם שמים, מצוה לקרבו ולא לרחקו. 

בתלמוד הבבלי נאמר גם שזכה יתרו ומבני בניו "ישבו בלשכת הגזית"9

לפי המתואר בפרשת בהעלתך, ביקש משה מחותנו להיכנס עם בני ישראל לארץ המובטחת: "לכה אתנו והטבנו לך כי ה' דבר טוב על ישראל" (במדבר י, כט). יתרו סירב. הפציר בו משה ואמר: "אל נא תעזב אתנו, כי על כן ידעת חנתֵנו במדבר והיית לנו לעינים. והיה כי תלך עמנו, והיה הטוב ההוא אשר ייטיב ה' עמנו והטבנו לך" (שם, לא-לב). ורש"י אומר על בקשת משה: 

אין נא אלא לשון בקשה. שלא יאמרו: לא נתגייר יתרו מחִבּה. סבור היה שיש לגרים חלק בארץ, עכשיו שראה שאין להם חלק, הניחם והלך לו10

כוונת דברי רש"י היא שארץ ישראל התחלקה לשבטים ולא לגרים11. לפיכך, "אין מקום לתת חלק ונחלה לבני חובב תוך ישראל, זולת בדרך מתנה מחלקם..."12. וכך מסביר רש"י את הבטחת הטובה: 

מה טובה הטיבו לו? אמרו: כשהיו ישראל מחלקין את הארץ, היה דושנה של יריחו ת"ק [=חמש מאות] אמה על ת"ק אמה, והניחוה מלחלוק. אמרו: מי שיבָּנה בית המקדש בחלקו הוא יטלנו. בין כך ובין כך, נתנוהו לבני יתרו, ליונדב בן רֵכָב, שנאמר13: ובני קיני חתן משה עלו מעיר התמרים וגו'14

ומשמע הדברים שבעת שנתחלקה הארץ, ידוע היה שעתיד בית המקדש להיבנות בחלק אחד מן השבטים, ולשם כך הופרש דושנה של יריחו - המקום השמן והדשן - ויועד למי שייבנה בית המקדש בחלקו. מאז ועד שנבנה הבית, אכלו בני יתרו מדושנה של יריחו, ורק לאחר שנבנה המקדש ניתן המקום לבני בנימין15

לאכילתם של בני יתרו מדושנה של יריחו, נודעה נפקות הלכתית. מחלוקת תנאים היא אם גר המביא ביכורים יכול לקרוא את פסוקי המקרא המכונים "מקרא ביכורים". יסוד המחלוקת הוא בשאלה אם הגר רשאי לומר: "כי באתי אל הארץ אשר נשבע ה' לאבותינו לתת לנו" (דברים כו, ג). במשנת ביכורים16 נאמר שהגר "מביא ואינו קורא", משום שאינו יכול לומר מילים אלו. ואולם דעת רבי יהודה בתלמוד הירושלמי היא שהגר מביא וקורא17. והנה נאמר בתוספתא18

ר' יהודה אומר: כל הגרים כולן מביאין ולא קורין. בני קיני חתן משה מביאין וקורין, שנאמר: "והיה כי תלך עמנו (במדבר י, לב). 

ונחלקו ראשונים בשאלת ההלכה. הרמב"ם19, הרמב"ן ואחרים20 פסקו שכל הגרים מביאים וקוראים. התוספות21מביאים שתי דעות אחרות: ר"י סובר שאין הגר מביא וקורא, אלא אם כן הוא מבני יתרו שנטלו חלק בארץ; ורבנו תם סובר שגם מי שהוא מבני קיני מביא ואינו קורא22


יתרו והלכות גרות

בפרשתנו מקבל משה את עצת יתרו להקים מערכת משפטית מסודרת23. חז"ל למדו מיתרו דינים אחרים24, וביניהם גם "הלכות גרים"25

בזמן שבית המקדש היה קיים, הגר היה צריך להביא קרבן כחלק מתהליך ההתגיירות, נוסף על המילה והטבילה, כשם שנכנסו בני ישראל לברית המצוות בסיני בהרצאת דמים26. על הפסוק: "ויקח יתרו... עלה וזבחים לאלהים" (שמות יח, יב), אומר הרמב"ן כי ייתכן שיתרו "נתגייר במילה וטבילה והרצאת דמים כמשפט"27

המסורת אומרת שהיו ליתרו שבעה שמות28. רש"י אומר בפרשתנו: "יתרו לכשנתגייר וקיים המצות הוסיפו לו אות אחת על שמו [המקורי: יתר]" (יח, א). והרמב"ן אומר: "יתרו אחרי שנתגייר נקרא חובב... כי דרך כל המתיהדים לקרא להם שם אחר בישראל"29

המדרש מפרש את דברי משה ליתרו, "והיית לנו לעינים" (במדבר י, לא), לעניין אהבת הגר. וזה לשונו: "שתהא חביב עלינו כגלגל עינים, שנאמר: 'ואהבתם את הגר' (דברים י, יט)"30

אהבת הגר מצוות עשה היא, ויש שכללו בה אף את עצם קבלת הגרים31. זאת ועוד, איסור חמור הוא להונות את הגר. המאנה את הגר בדברים, כלומר מצערו בדיבורו, עובר על שלושה לאוין32. בכלל "אונאת דברים", שלא להזכיר לגר את מעשיו הראשונים ולבני הגרים את מעשי אבותיהם33

ונעיר שהלכה זו שימשה בסיס לבית המשפט העליון, בבואו לפסול את ציון הגרות בתעודת הזהות34

ביטוי לרגישותו היתרה של הגר להזכרת עברו בא במסכת סנהדרין. האמורא שמואל מפרש את לשון הפסוק "וַיִּחַדְּ יתרו" (שמות יח, ט) בלשון זו: "שנעשה חִדודים חִדודים כל בשרו", ואומר רש"י על אתר: "שהיה מיצר מאד מאד על מפלת מצרים"35. חברו האמורא רב הוסיף על דבריו משל עממי: "היינו דאמרי אינשי: גיורא, עד עשרה דרי לא תבזה ארמאי קמיה"36 - 'גר, עד עשרה דורות, אל תבזה נכרי בפניו'. 

כאן נבקש להעיר על שני היבטים עקרוניים בעניין הגיור - הנוגעים במה שפירטנו לעיל: אחת לעניין המניע לגיור ויחסם של חז"ל לגרות ולגרים, ואחת לעניין הגיור בארץ ישראל ובמדינת ישראל. 


המניע לגיור ויחסם של חז"ל לגרות ולגרים

הרבה נכתב בדורות האחרונים בסוגיית יחס חכמינו לגרות ולגרים. חוקרים נוצרים התיימרו לחשוף בתלמוד מגמה ברורה נגד הגרים. הם הפנו לעניינים שבהם שונה דינו של גר שנתגייר מדין יהודי מלידה, וכן הסתמכו על מאמרי אמוראים אחדים בגנות הגרים ומקבליהם. נגד חוקרים אלה יצאו מלומדים רבים שדחו את עיקר דבריהם של אותם חוקרים37. אכן, אין להתעלם מן העובדה שיש בתלמוד ובמדרשים דברי חכמים המביעים עמדה שלילית כלפי הגרים והגיור38. ואולם נראה שהדעות הללו אינן משקפות את היחס העקרוני לגרים בתלמוד ובמדרשים39

תשומת לב רבה הוקדשה לחקר טעמיהם של מצדדי הגיור ומתנגדיו40. בספרי ביקשתי להראות שעצם המניע לגיור הוא אבן בוחן ברורה וחשובה לשאלת היחס לגרים. הדבר משתקף במיוחד באותם מאמרי חז"ל, שיש בהם יחס חיובי לגר המתגייר לשם שמים, לצד יחס שלילי למי שהתגייר מחמת מניע זר, כגון שאיפה לקבלת טובת הנאה. כך אמר רבי חייא: "אל תאמין בגר עד כ"ד דורות שהוא תופס שאורו... אבל בשעה שהוא מקבל עליו עולו של מקום מאהבה ומיראה ומתגייר לשם שמים, אין הקב"ה מחזירו, שנאמר: 'ואוהב גר לתת לו לחם ושמלה' (דברים י, יח)"41

אכן, עיקר ההבחנה בין "גרי צדק" לבין מי שמתגיירים "מחמת עילה" מצוי בתחום הדין שמלכתחילה. לפי ההלכה, מלכתחילה, אין לקבל מי שמתגייר בשל מניע פגום, אך, לאחר מעשה, המניע אינו מעכב, וגם מי שהתגייר ממניעים פסולים, גיורו תקף בדיעבד42

במאמרי חז"ל העוסקים ביחס לגרים ולגרות נשתמרה ההבחנה המהותית בין גיור לשם שמים מתוך קבלת מצוות כנה לבין גיור ממניעים זרים, שיש בו סכנה של חזרת הגר לסורו ואף השפעה לרעה על ישראל43

סוגיית הגיור שדנו בה פוסקי הדורות האחרונים יותר משאר סוגיות הגיור היא סוגיית הגיור לשם נישואים. החל מתקופת האמנציפציה, עלתה שאלה זו תדיר על שולחנם של חכמי ההלכה, עקב תהליכים היסטוריים וסוציולוגיים44. השאלה השכיחה שדנו בה הפוסקים עסקה ביהודי הנשוי בנישואים אזרחיים למי שאינה יהודייה, והוא חפץ לשאתה לאישה כדת משה וישראל לאחר שתתגייר45. תשובות רבות מאוד ניתנו בעניין זה, ונראה לומר שהלכה למעשה, נטו רוב הפוסקים בדורות האחרונים להכריע לקולה בשאלה זו46. בפסיקתם פירטו הפוסקים ופיתחו שיקולים שונים של מדיניות הלכתית, שעיקרם המגמה למנוע תקלות העלולות לקרות אם יימנע הגיור, כגון הצלת בן הזוג היהודי וצאצאיו והתחשבות בכלל ישראל. אין ספק שיש בתשובות האלה התמודדות אמיצה ומרתקת עם בעיות שהזמן החדש גרמן47


הגיור בארץ ישראל ובמדינת ישראל

השיבה לארץ ישראל והקמת מדינת ישראל הציבו שאלות חדשות בתחום הגיור48, ובכלל זה המשקל שיש לתת לעובדה שאין מדובר בגיור בגולה אלא בישראל. 

במסכת גרים נאמר: "חביבה ארץ ישראל, שהיא מכשרת הגרים"49. הרב שלמה גורן עמד על העובדה שמאמריהם הקשים של אמוראי ארץ ישראל, רבי חלבו ורבי יצחק, נגד הגרים לא נשנו בתלמוד הירושלמי, והוא סבור שהיחס לגרים בתלמוד הירושלמי הוא חיובי. הטעם לכך הוא: "שבארץ ישראל יש לעודד את הגירויות, באשר ישנם סיכויים להשרשותם בעם בדת ובאמונה, אבל בחו"ל עתידם מוטל בספק..."50

הרב איסר יהודה אונטרמן העיד על עצמו שבתקופה ששימש ברבנות באנגליה עמד על כך שאין לקבל מי שמתגייר לשם אישות. הוא סבר שיש להבדיל בין גרות בגולה לבין גרות בישראל משני טעמים עיקריים. הטעם האחד הוא שבחוץ לארץ היה נחשול של נישואי תערובת, וכל גר שנתקבל פתח פתח לאחרים, "ועל ידי זה הפרץ נבעה ועלול להתרחב ביותר"51. והטעם השני, שהגרים נשארו בסביבה נכרית ולא הרגישו עצמם מנותקים מעברם, להבדיל ממי שנעקר ממקומו ובא להתגייר בישראל, שהוא רחוק מסביבתו52

הרב אונטרמן נדרש לשאלת ההתמודדות עם גל העלייה מברית המועצות בתחילת שנות השבעים53, ומגמתו העיקרית הייתה לקרב אנשים אלה, שאינם יהודים, ולגיירם כדין תורה "בשעת דחק זו כשאי אפשר בשום פנים למנוע שיתערבו עולים זרים בין בני ישראל"54

מאז המשיכו לעלות לישראל רבבות עולים מארצות חבר העמים, שאינם יהודים מבחינת ההלכה או שהם ספק יהודים, ושמכל מקום לא התגיירו. בכך עלתה והוחרפה "בעיה הלכתית בהיקף שדורות לא נדרשו לשכמותה"55. נראה שסוגיה רבת משמעות זו תמשיך ותעסיק אותנו הרבה גם בעתיד הנראה לעין56.

הערות:


* אלוף ד"ר מנחם פינקלשטיין, לשעבר הפרקליט הצבאי הראשי 
1. ראה למשל: זבחים קטז ע"א; שמות רבה (וילנא), פרשה כז; ויקרא רבה (וילנא), פרשה ט; ספרי במדבר, פיסקא פ. 
2. מדרש תנחומא (בובר) פרשת יתרו, סימן ה. ואמר רב על הפסוק "וַיִּחַדְּ יתרו" (שמות יח, ט): "שהעביר חרב חדה על בשרו" (סנהדרין צד ע"א), ופירש רש"י: "שמל את עצמו ונתגייר". 
3. תנחומא, שם, סימן א. ובתנחומא (ורשא), פרשת יתרו, סימן ב, נאמר עליו ש"שמע ונשכר": "שהיה כומר לעבודה זרה, ובא ונדבק למשה, ונכנס תחת כנפי השכינה, וזכה לייתר פרשת הדיינין לישראל". וראה מה שהביא הרב כשר בתורה שלמה, שמות יח, א, הערה ד, מספר צרור המור על "יתרו ראש הגרים". 
4. על המונחים "גר צדק", "גר אמת" ו"כניסה תחת כנפי השכינה", כבאים להבחין בין מי שמתגייר לשם שמים לבין גר שיש פגם בגיורו, לרוב מניע זר, אף על פי שגיורו גיור, ראה בספרי, הגיור הלכה למעשה, רמת-גן תשנ"ד, עמ' 15 (ושם בהערה 8) ועמ' 33. 
5. ירושלמי, ברכות, פרק ב, הלכה ח. 
6. דרשה זו נסמכת כפי הנראה על השילוב בין הפסוק בפרשתנו, "ויאמר אל משה אני חתנך יתרו בא אליך..." (שמות יח, ו), ובין הפסוק, "הַאֱלהֵי מִקָּרב אני נאם ה' ולא אֱלהֵי מֵרָחק " (ירמיהו, כג, כג). 
7. מכילתא דרבי ישמעאל, יתרו, מסכתא דעמלק, פרשה א. 
8. שו"ת משפטי עוזיאל, חלק ב, יורה דעה, סימן נח. 
9. סוטה יא ע"א. ולעומת זאת, נאמר במקום אחר: "אמר רבי אלעזר, לעולם ידבק אדם בטובים, שהרי משה שנשא בת יתרו יצא ממנו יהונתן [שעבד עבודה זרה], אהרן שנשא בת עמינדב יצא ממנו פנחס" (בבא בתרא קט ע"ב). אם כי על פנחס נאמר בהמשך הגמרא, שם, שהיו "השבטים מבזים אותו" על כך שהוא מצאצאי פוטיאל, הוא יתרו, שהרי אלעזר, אבי פנחס, לקח לו לאשה "מבנות פוטיאל" (שמות ו, כה). וראה רשב"ם, בבא בתרא קי ע"א, ד"ה אלא אי. 
10. רש"י, במדבר, שם, פסוק לא, לפי ספרי במדבר, פיסקא פ; ילקוט שמעוני, בהעלותך, רמז תשכו. וראה ספרי, שם: " 'והיית לנו לעינים' - שלא תנעול דלת בפני הגרים הבאים, לומר: אם יתרו, חותנו של מלך, לא קיבל עליו, קל וחומר לשאר בני אדם". 
11. ספרי במדבר, פיסקא קלב. 
12. אור החיים, במדבר י, כט. 
13. שופטים א, טז. מפסוק זה למד רבי אלעזר המודעי שגייר יתרו את כל "בני מדינתו", והביאם לתלמוד תורה, וקירבם תחת כנפי השכינה (מכילתא דר"י, שם, פרשה ב). לעומת זאת, ר' יהושע אומר שם ששלח משה את יתרו "בכבודו של עולם". אור החיים (שם, פסוק ל) אומר שמחלוקת ר' יהושע ור' אלעזר המודעי היא בשאלה אם נתגייר יתרו אם לאו. אכן, גם לדעת האומר שלא התגייר, עדיין היה חשש ל"חילול השם": "כי יאמרו שעמד על אמונתם, והחשיבוהו כל כך, ועזב אותם, אין זה אלא שלא הוצדקו אצלו מופתי האמונה" (שם, פסוק לא). 
14. רש"י, במדבר שם, לב. הספורנו (במדבר שם, לא) אומר שהיה חשש ל"חילול השם" בעיני האומות, "שיאמרו אילו ראה בהם יתרו ענין אלהי באמת, לא היה עוזב אותם הוא ובניו". לכך הסכימו משה ויתרו ובניו: אמנם חזר יתרו אל ארצו, אך בניו "הלכו עם ישראל בלי ספק", כעולה מן הפסוק בספר שופטים. 
15. אנציקלופדיה תלמודית, כרך כה, ערך "יריחו". 
16. משנה, ביכורים א, ד. 
17. ירושלמי, ביכורים, פרק א, הלכה ד. ופסק שם רבי יהושע בן לוי שהלכה כרבי יהודה, וכן הורה שם רבי אבהו במקרה שבא לפניו. הטעם שם הוא, לפי שנאמר לאברהם: "כי אב המון גוים נתתיך" (בראשית טז, ה): "לשעבר היית אב לארם ועכשיו... אתה אב לכל הגוים". ואומר הרמב"ם: "ולאברהם היתה השבועה תחלה שיירשו בניו את הארץ" (משנה תורה, הלכות ביכורים, פרק ד, הלכה ג). לטעם נוסף, ראה רמב"ן, בבא בתרא פא ע"א. 
18. תוספתא ביכורים (מהדורת ליברמן), פרק א, הלכה ב. על ההשוואה בין המובא בתוספתא בשם רבי יהודה לבין המובא בשמו בירושלמי, ראה תוספתא כפשוטה, שם, עמ' 825-823. 
19. הרמב"ם פוסק לפי הירושלמי. ראה: משנה תורה, הלכות ביכורים, שם; פירוש המשנה להרמב"ם, ביכורים, פרק א, משנה ד. וראה בהרחבה בתשובתו לר' עובדיה גר צדק, תשובות הרמב"ם, מהדורת בלאו, חלק ב, סימן רצג. 
20. רמב"ן, שם; ספר החינוך, מצווה תרו; סמ"ג, עשין קמ. 
21. בבא בתרא פא ע"א, ד"ה למעוטי אדמת גוי. 
22. שאינו יכול לומר: "ארמי אבד אבי וירד מצרימה" (דברים כו, ה). 
23. שמות יח, יג-כו, פרשת "ואתה תחזה". 
24. ראה: ברכות נד ע"א, סג ע"ב, סד ע"א; נדרים סה ע"א; בבא מציעא ל ע"ב. אבל ראה השגות הרמב"ן על ספר המצוות להרמב"ם, מהדורת הרב שעוועל, עמ' כה. 
25. הביטוי "הלכות גרים" מובא במדרש בקשר לגיורה של רות המואבייה: רות רבה (וילנא) ב, כב; ילקוט שמעוני רות, רמז תרא. וראה גם: יבמות מז ע"ב; רות זוטא (בובר) א, יב. 
26. על קרבן הגר, ראה מחקרי על הגיור (הנזכר לעיל, בהערה 4), עמ' 220-212. 
27. רמב"ן, שמות יח, יב. וראה משך חכמה, שם. 
28. ואלו הם: יתר, יתרו, חובב, רעואל, חבר, פוטיאל, קיני. ראה מכילתא דרבי ישמעאל, יתרו, מסכתא דעמלק, פרשה א. 
29. רמב"ן, שמות ב, טז. וראה משך חכמה, שם, המציין שאחרי שהתגייר חותן משה לא נזכר שוב בתורה בשם "יתרו", השם ש"היה לו בהיותו עובד עבודה זרה וכהן מדין". 
30. ספרי במדבר, פיסקא פ. ומובא הפירוש ברש"י, במדבר י, לא. 
31. אנציקלופדיה תלמודית, כרך א, ערך "אהבת הגר"; כרך ו, ערך "גר", טורים רעז-רעח. 
32. שם, כרך א, ערך "אונאת הגר". 
33. שם, כרך א, ערך "אונאת דברים". וראה מכילתא דרבי ישמעאל, משפטים, מסכתא דנזיקין, פרשה יח. 
34. בג"צ 230/86 סוזן מילר נ' שר הפנים, פ"ד מ(4)436. 
35. סנהדרין צד ע"א. 
36. שם. והובאה האמרה ברש"י בפרשתנו. נעיר שרש"י אומר בסנהדרין, שם, שמדובר ב"משל בני אדם" ושיתרו לא היה עשירי. אך ראה רבנו בחיי (שמות יח, ט), המציין שיתרו היה דור עשירי למצרים, בנו של חם, ועל כן: "אע"פ שנתגייר ונבדל לגמרי מהם, מכל מקום בשרו יכאב עליו בפורענותם אף בדור עשירי". וראה דברי הרב פנחס זביחי, האומר: "והרי דאפילו יתרו דגר צדק באמת היה, עד שאמר לו משה: 'והיית לנו לעינים', ואפילו הכי הצטער על מפלת מצרים, כיון דגויים היו..." (שו"ת עטרת פז, חלק ראשון, כרך ג, אבן העזר, סימן ט). 
37. ראה: B.J. Bamberger, Proselytism in the Talmudic Period, New-York, 1968; W.G. Braude, Jewish Proselytism in the First Centuries, Providence, 1940; י' לוי, "איך התיחסו התלמוד והמדרש לגרות?", הגורן ט (תרפ"ג), עמ' 5; ש' ביאלובלוצקי, "יחס היהדות לגרים ולגיור", בר-אילן ב (תשכ"ד), עמ' 44; G.F. Moore, Judaism in the First Centuries of the Christian Era, I, Cambridge, Mass. (1955), pp. 342-347. 
38. המפורסמים שבהם הם מאמרו של רבי חלבו: "קשים גרים לישראל כספחת" (יבמות מז ע"ב; קט ע"ב; נידה יג ע"א), ומאמרו של רבי יצחק: "רעה אחר רעה תבוא למקבלי גרים" (יבמות קט ע"ב). 
39. ראה בספרי על הגיור (הנזכר לעיל, בהערה 4), עמ' 138-132. 
40. מחקרים היסטוריים רבים ניתן לאפיין בכך שמחבריהם סבורים שגישתם הבסיסית של חז"ל לגיור ולגרים הייתה חיובית וידידותית, אלא שבמרוצת הזמן חל בה שינוי מכורח הנסיבות ההיסטוריות, שהביאו לירידה לאומית ודתית של ישראל: חורבן הבית, מרד בר כוכבא, תקופת השמד שאחריו והתפשטות הנצרות. 
קשורה לדרך הניתוח ההיסטורי היא דרך מיונם של מאמרי החכמים על הגרים לפי השקפתם של בעלי המאמרים. כך למשל היו מי שביקשו "להבחין בין בעלי מגמה ליברלית-אוניברסלית, שדברו בזכות הגיור והגרים, ולבעלי מגמה פרטיקולריסטית-אכסקלוזיבית, שהתנגדו לגיור ודיברו בגנותם של הגרים" (א"א אורבך, חז"ל - פרקי אמונות ודעות, ירושלים תשל"א, עמ' 488). לדעת הרב שלמה גורן, יש הבדלי שיטות עקרוניים בין התלמוד הבבלי לבין התלמוד הירושלמי בשאלת קבלת הגרים והיחס אליהם. ראה להלן, בסעיף על הגיור בארץ ישראל ובמדינת ישראל. 
41. מדרש רות זוטא (מהדורת בובר) א, יב. על הביטוי "תופס שאורו" ומשמעותו, ראה בספרי על הגיור (הנזכר לעיל, בהערה 4), עמ' 137, והערות 278, 281. כיוצא בזה הובאו בתלמוד דברי רבי אליעזר האומר שהזהירה התורה פעמים רבות בעניין הגר: "מפני שסורו רע" (בבא מציעא נט ע"ב). ואולם במקום אחר אומר רבי אליעזר: "אף אתה כשיבא אדם אצלך להתגייר, ואינו בא אלא לשום שמים, אף אתה קרבהו, ולא תרחיקהו" (מכילתא דרבי ישמעאל, יתרו, מסכתא דעמלק, פרשה א). 
42. יבמות כד ע"ב; ירושלמי, קידושין, פרק ד, הלכה א. 
43. וראה רמב"ם, הלכות איסורי ביאה, סוף פרק יג. נאמר שם: "שכל החוזר מן הגוים בשביל דבר מהבלי העולם, אינו מגירי הצדק" (הלכה טו). אולם אם כבר התגייר, הרי "אפילו נודע שבשביל דבר הוא מתגייר, הואיל ומל וטבל, יצא מכלל הגוים" (הלכה טז). בהלכה יח, מסביר הרמב"ם את מאמר חז"ל "קשים גרים לישראל". ואולם על גרי צדק שהתגיירו לשם שמים אומר הרמב"ם דברים נמלצים בתשובותיו לר' עובדיה הגר. ראה תשובות הרמב"ם, מהדורת בלאו, כרך ב, סימן תמח וסימן רצג. 
44. עיקר התהליכים הם: הריבוי הגדול בשיעור הגיור, במיוחד עם ביטול האיסור על המרת דת בארצות רבות; הקשרים החברתיים שנוצרו בין יהודים לבין לא יהודים, ובמיוחד השיעור הגבוה של נישואים אזרחיים בין בני זוג מעורבים; תופעת החילון; עלייתה של התנועה הרפורמית - כולם קשורים זה בזה. 
45. שאלת הגיור מטעמי אישות עלתה גם במקרים שהיהודי והלא יהודייה לא היו נשואים בנישואים אזרחיים. כמו כן, נידון גם עניינה של יהודייה המבקשת להינשא למי שאינו יהודי אחרי שיתגייר. 
46. בעניין זה יש להבחין בין שני איסורים: האיסור לכתחילה לגייר אם יש מניע זר לגיור, ואיסור לכתחילה לשאת נכרית שהתגיירה, אם יש חשד שהיהודי בא עליה בגויותה. ראה ספרי על הגיור (הנזכר לעיל, בהערה 4), עמ' 147-139. 
47. ראה: S. Shilo, "Halakhic Leniency in the Modern Responsa Regarding Conversion", ILR 22 (1987), p. 353. המחקר סוקר שבעה סוגי שיקולים לקולה של תשעה פוסקים במאות הי"ט-הכ', והוא מגיע למסקנה: "...that not only technical halakhic reasoning goes into the decision making process. The method used before arriving at a decision includes both legal manipulations, in the positive sense, of halakhic rules, and, perhaps even more important, what at first glance seems to be meta-halakhic reasoning". והוא מסיים: "Even if some readers may not agree with part or most of the reasoning discussed above, I am certain that it is clear to all that the manner in which the question before us was addressed is not only of major significance for the law of conversion, but demonstrates the dynamism and creativity inherent in the halakhic system as a whole". 
48. ראה למשל: שו"ת היכל יצחק, אבן העזר, חלק א, סימן כא; פסקי עוזיאל בשאלות הזמן, סימן סז. 
49. מסכת גרים, מהדורת היגער, פרק ד, הלכה ה. 
50. הרב שלמה גורן, "הגרות באספקלריה של ההלכה", מחניים צב (תשכ"ד), עמ' 8, 12. וראה דבריו במכתבו "קבלת גרים": "ההבדל בין א"י לחו"ל הוא שבא"י אין חשש שמא יישאר בגויותו, אבל בחו"ל חיישינן [=חוששים אנו] שמא הגרות היא רק פורמלית". ראה תחומין כג (תשס"ג), עמ'171, בעמ' 173. 
51. הרב איסר יהודה אונטרמן, "הלכות גירות ודרך ביצוען", תורה שבעל פה יג (תשל"א), עמ' יג. 
52. שם. 
53. אכן, הרעיון שיעלו ארצה בהמוניהם היהודים שמעבר למסך הברזל נראה קודם לכן כ"הלכתא למשיחא", כדברי מ"מ הנשיא, משה זילברג, בפרשת שליט המפורסמת (בג"ץ 58/68 שליט נ' שר הפנים ואח', פ"ד כג(2) 477, 500), בהתייחסו לטענת העותרים, כי קבלת מבחן ההלכה להגדרת יהודי תרחיק מאתנו את יהדות רוסיה, אם נזכה להרמת מסך הברזל. והוסיף השופט זילברג: "מאמין אני באמונה שלמה, כי אם תיפתח באמת עליה נרחבת מארצות הקומוניזם - עליה העלולה להכריע לשבט או לחסד את גורלו של העם בישראל - יימצאו חכמים שישתמשו במלוא סמכותם, ויקלו הלכתית על קליטתו, בעם ובארץ, של השבט הרוסי הנידח. עבותות ההלכה, מאז ומתמיד, איגדו את העם, אך לא חינקו אותו". 
54. הרב אונטרמן, שם, עמ' טו. והוא שב ומציע שלא לנהוג ב"חששנות יתירה", כי "המיקל לא הפסיד" (שם, עמ' יז). עוד הוא אומר: "חלילה וחלילה להזניח את ההזדמנות" (שם, עמ' יט). היבט נוסף הוא שהטיפול "באלה הזקוקים לגירות כדין תורה יהיה בעדינות ובהבנה, בשים לב אל מה שעבר על אחינו אלה במצוקה הרוחנית שלהם" (שם). 
55. הרב יגאל אריאל, "גיור עולי בריה"מ", תחומין יב (תשנ"א), עמ' 81. 
56. ראה למשל: דברי הרב אריאל במאמרו, שם; הרב שלמה רוזנפלד, "'עת לעשות' לגיור משפחות מעורבות", תחומין יז (תשנ"ז), עמ' 223.

עודכן לאחרונה ב שישי, 06 נובמבר 2015 16:06

מנחם פינקלשטיין

מנחם פינקלשטיין הוא ד"ר למשפטים, שופט וסגן הנשיא בבית המשפט המחוזי מרכז. היה הפרקליט הצבאי הראשי בדרגת אלוף.

JSN Solid template designed by JoomlaShine.com